ספר הזיכרונות של התינוק הוא מזכרת מגרסה דמיונית שלכם. זאת שישנה. זאת שציירה בצבעי מים. זאת שידעה, ביום שלישי אחד במרץ, שזה השבוע לכתוב פסקה על איך הצחוק של התינוק נשמע כמו מכונה קטנטנה שגורמת למדיח לקנא.
זאת לא הגרסה שלכם שמגדלת את התינוק. לגרסה שמגדלת את התינוק יש חמש עשרה שניות ויד אחת פנויה. אז הנה עשרה משפטים של שורה אחת ששווים יותר מפסקה, מסודרים לפי כמה מעט צריך לחשוב בשבילם.
הרשימה
- היום היא שוב עשתה את הדבר הזה עם הרגל.
- פעם ראשונה שהוא צחק מהכלב. הכלב לא התרשם.
- צרחות בחנות. שרדנו את החנות.
- גילתה את הידיים שלה. לא נפרדת מהן מאז.
- אמר משהו שנשמע כמו ׳פסטה׳. מבחינתנו, פסטה.
- ישן ארבע שעות ברצף. בכינו.
- הסתכלה על מאוורר התקרה כאילו הוא חייב לה כסף.
- ניסה שעועית ירוקה. השעועית לא נשארה חייבת.
- לילה ראשון בלי עיטוף. אחד מאיתנו בכה.
- הקול הזה. אתם יודעים איזה. היא שוב עשתה אותו.
משפט אחד עדיף על דף ריק, בכל פעם. את הלמה אפשר להשלים אחר כך. את המה אי אפשר לשחזר.
אם גם משפט זה יותר מדי, צלמו והוסיפו שלוש מילים. Kaiary ישמור בשבילכם את השאר — תזכורות קוליות, התאריך, מי היה שם. אתם שמים לב; אנחנו שומרים.
